הכרעת דין בתיק ת"פ 13401-02-09

נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום. הדיון בשני כתבי האישום נערך במאוחד ואף הכרעת הדין לגביהם תינתן במאוחד.

בתיק 13401/02/09 יוחסה לנאשם עבירה של איומים, בכך שבתאריך 12/6/04 איים על אשתו ועל בתו באומרו כי "אני אחסל אתכם ואני אראה לכם".

בתיק 13412/02/09 יוחסו לנאשם שני פרטי אישום: האחד בעבירות של תקיפה חבלנית ואיומים לגבי אירועים שהתרחשו בתאריך 2/12/06 והשני בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים לגבי אירועים שהתרחשו בתאריך 24/11/06.

כל המעשים הנטענים כוונו כלפי אשתו - המתלוננת.

רבקה עשרי, המתלוננת סיפרה כי היא נשואה לנאשם מאז שנת 1989 ולהם ילדה אחת משותפת.

באשר לאירוע הראשון סיפרה כי הנאשם חזר מבית הכנסת כעוס ועצבני ואמר לה "תשתקי אני אחסל אותך ואחסל את הילדה.. שקט לא רוצה לשמוע אף אחד וזה מה שאני אעשה".

משהוטחה בה טענת הנאשם כי היא זו שהתנפלה עליו אותו יום, השיבה כי היא אך קמה משנתה אותה עת והנאשם הוא המאיים עליה והיא חייה בחרדה בשל איומיו.

באשר לאירוע השלישי (על פי סדרו הכרונולוגי) סיפרה כי גם אז חזר הנאשם מבית הכנסת ואיים עליה. היא היתה במטבח והנאשם משך אותה בזרועותיה וגרר אותה. למשמע צעקותיה כי יעזוב אותה, צעקה כך גם הבת. המתלוננת ביקשה מהבת כי תזעיק את המשטרה ואזי הניח לה הנאשם. המתלוננת התקשרה אל המשטרה וציינה כי היתה זו הפעם הראשונה שחיללה את השבת משעשתה כן. לדבריה, מעבר לחרדה שחשה במהלך אותו אירוע, נגרמו לה סימנים אדומים על הזרועות. המתלוננת ציינה כי במלך אותו אירוע אמר לה הנאשם "אני אחסל אותך אזרוק אותך לפח, יאספו אותך משם, אני אחסל גם את הבת שלך".

באשר לאירוע השני, סיפרה המתלוננת כי היה זמן הקידוש, כאשר חזר הנאשם מבית הכנסת ובעומדה לצד השולחן דחף אותה הנאשם בכתפה, כפי שהדגימה בבית המשפט. לשאלת התובעת האם איים עליה, השיבה בחיוב כי איים עליה כי יחסל אותה וכך עשה גם ביום מתן העדות.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי מאז שנת 2005 הנאשם אינו עובד ולשאלת ב"כ הנאשם השיבה כי הוא מתגורר בבית יחד עימה והכחישה כי הוא מתגורר במחסן מחוץ לבית. היא אישרה כי קיים מחסן כזה אולם לדבריה שם הוא מעשן ואוסף גרוטאות.  לדבריה מדובר במשק של אחותו ומי שפינה אותו מן המקום הם אחותו וגיסו ולא היא.

לשאלה האם היא מתגוררת במשק של אחותו, השיבה "כביכול" וציינה כי המשק עבר במרמה אל האחות, שכן משנישאה לנאשם הוא היה בעל משק, אלא שהאחות, שבמרמה החתימה את הנאשם על ויתור על המשק,  עושה מאמצים ניכרים לפנותה משם ואילו היא מסרבת להתפנות כחלק ממאבקה בענין הגט. ידוע לה שהאחות טענה כי היא המתלוננת פינתה את הנאשם.

המתלוננת חזרה על כך כי היא זו החרדה מפניו של הנאשם וחרדה כי הוא ייכנס לחדר בו היא ישנה. לדבריה, החלו חרדותיה מפניו מאז שנת 2004 מאז איים לחסל אותה ואת הילדה.

המתלוננת אישרה כי אכן ולמרות פחדיה, הגיעה לא המשטרה על מנת להגיש תלונתה רק מספר ימים לאחר מכן והסבירה זאת בכך שהיה לה "שבוע עמוס". היא הבהירה כי היא המפרנסת היחידה של הבת ואינה יכולה בשל כך להחמיץ ימי עבודה ועוד הסבירה כי תחילה סברה כי לא תתלונן ותסגור את ענין קבלת הגט לבדה אולם לאחר מכן הבינה כי  איומים הם בני ביצוע ועל כן עליה להתלונן.

הוטח במתלוננת כי היא זו שאלימה כלפי הנאשם, צועקת עליו, משליכה לעברו חפצים וכיו"ב והיא השיבה כי מרבית שעות היום היא אינה נמצאת בבית וכי כאשר תוקפים אותה ומקללים אותה, הרי שהיא אינה סותמת את פיה ואין לצפות ממנה שתעשה כן. היא הבהירה כי בעת שהנאשם אומר לה כי עליה לארוז את דבריה ולהסתלק מן המקום היא משיבה לו שתעשה כן לכשתקבל את הגט.

לשאלת ב"כ הנאשם האם היא ממררת את חייו של הנאשם, השיבה כי לו עשתה כן היה הוא "זורק אותה" ומגיע אל הרבנות ליתן לה גט. היא ציינה כי לא תעזוב את הבית כל עוד אין לה גט וכי כך אף נמסר לה ברבנות, שכן אם תעשה כן תחשב כאישה מורדת.

משהטיחה בה ב"כ הנאשם כי היא אינה נראית אישה מפוחדת ומוטרדת מחרדה, השיבה כי אינה מעסיקה עצמה בכך כל העת וכי ממילא אין לה לאן לפנות. ב"כ הנאשם המשיכה והקשתה בשאלה שמא אין היא בסיכון כזה, כפי שתארה ועל כך השיבה לה: "למה את מחכה לכותרת בעיתון? דברים קורים הרי.. אני מחכה לקבל את הגט. תשלחי אותו מפה לרבנות שיסגור את הענין הזה ובאותו הרגע אני מתפנה".

המתלוננת סיפרה כי מאז שנת 2006 ועד כה היא מצוייה בהליכי גירושים כיוון שהנאשם אינו מגיע אל הרבנות.

בחקירה הנגדית ולבקשת ב"כ הנאשם חזרה המתלוננת על תיאור האירוע השלישי. כמו כן חזרה על כך כי האיום באותו אירוע הופנה הן אליה והן אל הבת. אם כך, שאלה אותה ב"כ הנאשם מדוע לא מסרה על האיום שהופנה כלפי הבת במשטרה והשיבה כי יתכן והדברים לא נרשמו.

הוגש דו"ח פעולה של השוטרת רינת מליחי אשר הגיעה אל ביתם של בני הזוג ובדו"ח זה (ת/3) רשמה כי פגשה במתלוננת אשר היתה "נסערת נורא" וסיפרה כי בעלה "תפס אותה בשתי הידיים וזרק אותה על הרצפה ולאחר מכן גרר אותה מידיים על הרצפה" וציינה כי לכל אלה היתה עדה בתם, אשר צעקה לעבר הנאשם כי יניח למתלוננת, אך ללא הועיל.